<h1>בה"ג הלכ' ראש השנה</h1>
<h2>דף טז:</h2>
אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה, מרעין לה בסופה, מאי טעמא, דלא איערבב שטן. פירוש, ולאו דאיקלע ראש השנה בשבת, אלא דאיתילד אונסא.
<h2>דף כו.</h2>
כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן, א"ר יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושע ו', ה') והיה במשך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר, אלא שאין קטיגור נעשה סניגור, פירוש, משום עגל. וכן כהן גדול אין נכנס לפני לפני בבגדי זהב משום עגל. מאי משמע דהאי יובל לישנא דדיכרא הוא, דתניא א"ר עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדיכרא יובלא. לגלילאה, קורין לנדה גלמודה, כלומר, גמולה דא מבעלה. לאפריקי, קורין למעה קשיטה, למאי נפקא מינה, לפרושי (בראשית ל"ג, י"ט) מאה קשיטה דאוריתא מאה דנקי. לכרכי הים, היו קורין למכירה כירה, לפרושי (בראשית נ', ה') בקברי אשר כריתי לי. לתחום קן נשריא, היו קורין לכלה נונפי ולתרנגול שכוי.
<h2>דף כז:</h2>
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם, אם קול שופר שמע יצא, אם קול הברה שמע לא יצא. אמר רב הונא לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור, אבל אותן העומדין בבור יצאו. אמר רבה שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה חוץ לבור, לא יצא, מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר לא יצא.
שופר שנסדק ודבקו פסול, דבק שברי שופרות פסול. תנו רבנן ארוך וקצרו כשר, גרדו והעמידו על גלדו כשר, צפהו זהב במקום הנחת פיו, פסול, שלא במקום הנחת פיו, כשר, צפהו זהב מבפנים פסול, מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול, ואם לאו כשר. נתן שופר בתוך שופר ותקע בו, אם קול פנימי שמע יצא, ואם קול חיצון שמע לא יצא. הפכו ותקע בו לא יצא, אמר רב פפא לא תימא דאפיך ליה כי כתונא, אלא כגון שהרחיב את הקצר וקצר את הרחב, מאי טעמא, אמר רב מתנה דאמר קרא (ויקרא כ"ה, ט') והעברת שופר תרועה דרך העברתו בענן. דבק שברי שופרות פסול, תנו רבנן הוסיף עליו כל שהו בין במינו ובין שלא במינו פסול, נקב וסתמו בין במינו ובין שלא במינו פסול, ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול. א"ר יוחנן הא דאמרת במינו כשר לא שנו אלא שנשתייר רובו אבל לא נשתייר רובו פסול, מכלל דשלא במינו אע"פ שנתשתייר רובו פסול. ואיכא דמתני לה אסיפא, שלא במינו פסול, א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא נשתייר רובו אבל נשתייר רובו כשר. הילכך נקב במשהו וסתמו שלא במינו, אם מעכב את התקיעה פסול, וכי קאמרינן אם אין מעכב את התקיעה כשר, במשהו, אבל טפי אע"ג דנשתייר רובו פסול דעבדינן כתרי לישני דרבי נתן לחומרא, במינו כשר והוא שנשתייר רובו, שלא במינו פסול ואע"ג דנשתייר רובו.
נסדק לארכו פסול, לרוחבו, אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר, אם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה, פירש רבן שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. היה קולו דק או עבה או צרור כשר, שכל הקולות כשרין בשופר.
שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו ותקע בו יצא. פשיטא דכולהו נמי מקדח קדחי להו, אמר רב אשי לא צריכא שקדחו בזכרותו, מהו דתימא מין במינו חוצץ, קמ"ל דאין חוצץ.
<h2>דף כח.</h2>
אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא, בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא, מאי טעמא, עולה דבת מעילה כיון דמעל בה נפקא לה לחולין, שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב להו. מתקיף לה רבה אימת קא מעיל בתר דתקע, אלא אמר רבה אחד זה ואחד זה לא יצא. הדר אמר רבה אחד זה ואחד זה יצא, מצות לא ליהנות ניתנו. אמר רבה בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא. ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו בשופר, המודר הנאה משופר אסור.
<h2>דף כח:</h2>
א"ל רבי זירא לשמעיה איכון ותקע לי, אלמא קסבר בענן דעת משמיע.
<h2>דף כט.</h2>
תנו רבנן נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע, נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע, לא יצא, עד שיתכוון שומע ומשמיע, והני מילי יחיד ליחיד, אבל שליח ציבור לא בענן לכווני דעתיה לכל חד, דכיון דנתכוון שומע ולא נתכוון שליח ציבור יצא, דתניא הרי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא, ומאי שנא שליחא דציבורא, דדעתיה לכולי עלמא.
ונשים פטורות מתקיעת שופר, דהויא לה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.
תנו רבנן הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין, הרי אילו יוצאין ומוציאין. טומטום ואנדרוגינוס, אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא מינו ולא שאינו מינו, מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא.
<h2>דף כט:</h2>
תנא דבי שמואל וכל מלאכה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה.
והיכא דאיקלע ריש שתא בשבתא לא תקעינן, דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דלולב ודמגילה.
<h2>דף לב.</h2>
סדר ברכות של ראש השנה, שליח ציבור אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת השם ותוקע, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. תנו רבנן מנין שאומר אבות, שנאמר (תהלים כ"ט, א') הבו לה' בני אלים. ומנין שאומר גבורות, שנאמר (שם) הבו לה' כבוד ועוז. ומנין שאומר קדושות, שנאמר (שם ב') הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש. ומנין שאומר מלכיות זכרונות ושופרות, שנאמר (במדבר י', י') ותקעתם בחצוצרות והיו לכם לזכרון וגו' שאין ת"ל אני ה' אלהיכם, מה ת"ל אני ה' אלהיכם זה בנה אב כל מקום שנאמרו מלכיות יהא הזכרת השם עמהן, רבי נתן אומר ותקעתם בחצוצרות אילו שופרות, והיו לכם לזכרון אילו זכרונות, אני ה' אלהיכם אילו מלכיות, אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות ואחר כך זכרונות ושופרות, אלא המליכהו עליך תחילה ואחר כך בקש ממנו שיזכר לך, ובמה, בשופר של חירות, שנאמר (ישעיהו כ"ז, י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר וגו'. אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות ומעשרה שופרות, ואם אמר שלש שלש יצא, רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש מכולן יצא, כנגד תורה נביאים וכתובים, ואמרי כנגד כהנים לוים וישראלים, אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי. מתחיל בתורה ואומר ככתוב בתורה, בכתובים ואומר ככתוב בדברי קדשך, ומסיים בנביא ואומר ככתוב על ידי נביאך. (ל"ה.) והלכתא כיון שאמר בתורתך כתוב, שוב אינו צריך. (ל"ב:) ואין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות. זכרון, כגון (תהלים ע"ח, ל"ט) ויזכר כי בשר המה. מלכות, כגון (יחזקאל כ', ל"ג) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם, ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח הקב"ה עלן ולפרוקינן, אפילו הכי אדכורי ריתחא בריש שתא לאו אורח ארעא. שופר, כגון (הושע ה', ח') תקעו שופר בגבעה. ואם בא להזכיר זכרון ומלכות ושופר של פורענות של אומות העולם, מזכיר, זכרון, כגון (תהלים קל"ז, ז') זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים. מלכות, כגון (שם צ"ט, א') ה' מלך ירגזון עמים, וכגון (שם צ"ג, א') ה' מלך גאות לבש, (שם י', ט"ז) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. שופר כגון (זכריה ט', י"ד) ה' אלהים בשופר יתקע, וכתיב (שם ט"ו) ה' צבאות יגן עליהם. ואין מזכירין זכרון יחיד, ואפילו לטובה, כגון (נחמיה ה', ט') זכרה לי אלהי לטובה וכגון (תהלים ק"ו, ד') זכריני ה' ברצון עמך.
<h2>דף לב:</h2>
העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש [השנה], השיני במוסף מתקיע, ובשאר ימים טובים בשעת ההלל הראשון מקרי את ההלל. מדקאמר בשעת ההלל מכלל דבראש השנה לא אמרינן הלל. ויחיד צריך למימר בריש שתא מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו'.
מאי טעמא לא אמרינן הלל בריש שתא וביום הכיפורים, א"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה ויום הכיפורים, אמר להם איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפני וישראל אומרים שירה.
שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ולא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים, מאי טעמא, יום טוב הוא והוקשו כל המועדים כולן זה לזה דכתיב (ויקרא כ"ג, ב') אלה מועדי ה', ויום טוב עשה ולא תעשה הוא דכתיב (שם כ"ה) כל מלאכת עבודה לא תעשו וכתיב (שם כ"ד) שבתון אלמא עשה הוא, ותקיעת שופר עשה הוא, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.
<h2>דף לג.</h2>
אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביום טוב, ומתעסקין עמהם כדי שילמדו. א"ר אלעזר ואפילו בשבת, תניא נמי הכי מתעסקין בתינוקות כדי שילמדו ואפילו בשבת, ואם הגיעו לחינוך מצות אסור. והמתעסק ללמד לא יצא, והשומע מן המתעסק לא יצא.
<h2>דף לג:</h2>
א"ל רבי זירא לשמעיה איכון ותקע לי, אלמא קסבר בענן דעת משמיע.
סדר תקיעות שלש על שלש, שיעור תקיעה כשלש תרועות, שיעור תרועה כשלש יבבות, תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים אין בידו אלא אחת. (ל"ד.) אתקין רבי אבהו בקיסרי, תקיעה שלשה שברים תרועה ותקיעה, שניה תקיעה ושלשה שברים ותקיעה, שלישית תקיעה ותרועה ותקיעה. ולא ידעינן תרועה מאי ניהי, אלא מדתרגמינן יום יבבא וגמרינן מן אימיה דסיסרא דכתיב בה (שופטים ה', כ"ח) בעד החלון נשקפה ותייבב וגומר, ועדיין האי ותייבב לא ידעינן אי ילולי הוא אי גנוחי הוא, הילכך עבדינן הא והא, ורחמנא כי אמר תרועה באמצע, פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, הילכך, בבא קמא עבדינן תקיעה ושלשה שברים, דילמא גנוחי הוא, ועבדינן תרועה דילמא ילולי הוא, והדר עבדינן תקיעה בתרויהו, ומספקא לן תוב דילמא גנוחי הוא ולית ביה ילולי וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה, הילכך עבדינן בבא תניינא תקיעה שלשה שברים ותקיעה, תוב מספקא לן דילמא תרועה היא ולית בה גנוחי כלל וקא מפסקי שברים בין תרועה לתקיעה, הילכך עבדינן בבא תליתאה תקיעה תרועה ותקיעה. תוב מספקא לן דדילמא תרועה היא מיקריא ילולי וגנוחי, וניעביד תקיעה תרועה שלשה שברים ותרועה, הכי ליכא למימר, דסתם איניש כד מתילדה ביה מילתא, ברישא מגנח והדר מייליל, הילכך עבדינן הני תלתא באבי, תקיעה ושלשה שברים תרועה ותקיעה, תקיעה שלשה שברים ותקיעה, תקיעה תרועה ותקיעה. וכל כך למה, כדי לערבב את השטן, דא"ר יצחק (ט"ז.) מפני מה תוקעין בראש השנה, מפני מה תוקעין גזירת הכתוב היא, אלא מפני מה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, וכל כך למה כדי לערבב את השטן.
תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל (ויקרא כ"ה, ט') והעברת שופר תרועה, ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין, ת"ל (שם) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכיפורים שאין ת"ל בחדש השביעי, ומה ת"ל בחדש השביעי, שתהא כל תרועה של חודש השביעי כזה, מה זה והעברת שופר תרועה אף זה והעברת שופר תרועה. ומנין שפשוטה לפניה, ת"ל והעברת שופר תרועה. (ל"ד.) יכול העברה ביד, ת"ל (שמות ל"ו, ו') ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול. ומנין שפשוטה לאחריה, תלמוד לומר (ויקרא כ"ה, ט') תעבירו שופר, ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין, תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, שאין תלמוד לומר בחדש השביעי ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שתהא כל תרועה בחדש השביעי כזה מה זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה אף זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, ומה זה העברת שופר אף זה העברת שופר. ומנין ששלש שלש פעמים על כל אחת, תלמוד לומר (שם כ"ג, כ"ד) שבתון זכרון תרועה (שם כ"ה, ט') והעברת שופר תרועה (במדבר כ"ט, א') ויום תרועה יהיה לכם, ומנין ליתן האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה, תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה, הא כיצד, שלש תקיעות שהן תשע, שיעור תקיעה כתרועה, שיעור תרועה כשלשה שברים.
<h2>דף לד:</h2>
אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא, מתשעה בני אדם כאחת, לא יצא. תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא, ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו. והני מילי הוא דשמע להו ממאן דבר חיובא הוא, אבל ודאי שמיע להו מאשה או מחרש או משוטה או מקטן דלאו בני חיובא נינהו לא נפיק, דתנן (כ"ט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. [פסק] והיכא דשמע מן מאן דנפק יצא, דתני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא, חוץ מברכת הפירות וברכת המזון שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא.
תנו רבנן ברכות אין מעכבות זו את זו, תקיעות מעכבות זו את זו. ברכות של ראש השנה ושל יום הכיפורים מעכבות זו את זו. מאי טעמא, אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר.
מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ותוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים, טעמא דלא הוה ליה שופר מעיקרא, הא הוה ליה שופר מעיקרא כי שמע להי אסדר ברכות שמע להי. רב פפא בר שמואל קם לצלויי, א"ל לשמעיה כי נהירנא לך תקע לי, א"ל רבא לא אמרו אלא בחבר עיר, תניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות, במה דברים אמורים בחבר עיר, אבל ביחיד שומען על הסדר ולא על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו, ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו. ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין, כיצד, שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין, הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין. פשיטא, הא דאורייתא הא דרבנן, הא קמ"ל אע"ג דהא ודאי והא ספק.
וכשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב, ר"ג אומר ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן. תניא א"ל לר"ג, לדבריך, למה ציבור מתפללין, כדי להסדיר ש"צ את תפילתו. אמר להם, לדבריכם, למה ש"צ יורד, אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי, אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מודים חכמים לר"ג. א"ר אלעזר (ל"ה.) לעולם יסדיר אדם תפילתו ואחר כך יתפלל. א"ר אבא לא אמרן אלא דפרקים, אבל של כל השנה כולה לא. כי אתא רבין א"ר יעקב בר אידי אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות בלבד משום דאניסי.
